שמבאלה - שאלות ותשובות

הדבר משתנה מתקופה לתקופה ומאדם לאדם, בהתאם לגורמים כגון מספר התלמידים הפעילים כרגע, רמתם בלימודים, מערך הקבוצות ומידת הנסיון שלך.
המלצה: לא לחכות ולא לדחות, אלא להעניק לעצמך כבר עכשיו, מיידית, שיעור ראשון בקונג-פו. השיעור הראשון לכשעצמו מהווה למידה נהדרת. אם רצונך להמשיך ללמוד קונג-פו מעבר לשיעור הראשון, דווח/י על-כך מיד בתום השיעור.

זהו כינוי מודרני לאמנות עתיקה של טיפוח בריאות עמוקה, כישורי הגנה עצמית מגוונים ואת עצמנו באופן כללי – כולל כישורים רלוונטיים מיוחדים, בהתאם למטרות ולנטיות של כל אחד. היא לא רק עתיקה אלא גם מודרנית מפני שמדי דור היא מתעדכנת ומשתכללת.

זוהי גם אמנות לחימה. יש סוגים רבים של הגנה על עצמנו, ביניהם הגנה על עצמנו מפני חולשה, מפני שחיקה ומפני שאר עניינים שאנחנו עשויים לרצות למנוע או לפתור. במקום "להתגונן מפני" אפשר גם להתבונן על כך מזווית של "מה רוצים": טיפוח בריאות לסוגיה, אושר עמוק, בטחון אישי מקיף ואת הפוטנציאל האישי המדהים שלנו. קונג-פו לאו-חו הינה אמנות של טיפוח עצמי, הכוללת בתוכה גם את סודות ההגנה על עצמנו.

ניתן גם להתייחס לכך כאל דבר אחד: זוהי אמנות של טיפוח אדם את עצמו המספקת כלים במגוון תחומים וכיוונים אשר הבולטים מביניהם הינם בטחון אישי, אושר, בריאות, יכולות הגשמה ונתיבים טבעיים להתפתחות עצמית, תוך שכל אחד משתמש בה בדרכו, בסגנונו ולמטרותיו-הוא.

לא. קונג-פו לאו-חו איננה אלא מקבץ של אימונים תומכים, אשר בין היתר מסייעים לפתח מיומנות גבוהה ומגוונת בשלושה תחומים: אמנות ההגנה העצמית, אמנות הבריאות ואמנות שכלול היכולות. היא יכולה לעזור לצעוד הרבה יותר טוב בכל דרך רצויה אך היא עצמה איננה מספקת דרך.

בעזרת חיזוק "שרירי ההליכה" הנדרשים באותו נתיב. קיימות איכויות טבעיות אוניברסליות שיכולות לסייע בכל נתיב ובכל דרך (לדוגמה: בריאות, משמעת, התמדה, צלילות, ריכוז ועוד עשרות דוגמאות). בנוסף, בכל נתיב ודרך קיימות איכויות מסויימות שנדרשות בהם באופן מיוחד. בקונג-פו לאו-חו קיימים תרגולים היכולים לסייע לכל אחד לפתח את כל הדרוש לו. בעזרת תרגולים אלה יכול המתרגל לצעוד בנתיבו האישי עם מידה גבוהה יותר של משמעת עצמית, בהירות, יעילות, חיבור-לאנרגיה-שלו ועוד מגוון איכויות שרלוונטיות לדרך בה הוא צועד.

כן, זאת בהחלט אפשרות (ואפילו די נפוצה) אולם לימודי קונג-פו לאו-חו אינם מסתכמים בשיפור איכות-העבודה-והלמידה שלך באמנות לחימה/ריפוי/התפתחות כלשהי, אלא מהווים לכשעצמם לימודים אפקטיביים מאד של אמנות לחימה, ריפוי ושכלול כישורי למידה והשתנות. בנוסף לכך הם יכולים לשפר את העבודה שאתה עושה ביתר מרחבי הפעולה שלך.

המחיר צפוי להתעדכן בקרוב ועשוי להשתנות מאד אולם כרגע הוא 280 ש"ח לחודש בפורמט לימודים של פעמיים בשבוע, כפי שהוא כבר למעלה מתריסר שנים ללא שינוי. קיימים גם פורמטים של פעם בשבוע, שלוש פעמים בשבוע ועוד.

נסיונם של רבים מתלמידי שמבאלה מעיד כי תוך שנות לימוד מעטות בקצב של שני שיעורים שבועיים נינוחים וצנועים, ניתן כבר לרכוש כלים ויסודות שבנוסף לכך שכיף ומהנה ללמוד אותם – הם מאפשרים למתרגל/ת להמשיך את חייו או חייה במידה רבה יותר של בטחון, הנאה, בריאות ויכולת. אפילו כמה עשרות שיעורים כבר מאפשרים, על פי רוב, להמשיך את החיים ביתר קלות והנאה. בנוסף, נפתח השער להעמקה לאפשרויות פנטסטיות.

כמו יתר המיומנויות הנרכשות במהלך לימודי הקונג-פו, גם מיומנות זו נרכשת אינדוידואלית ולכן קשה להשיב על השאלה הזאת באופן כללי. משיעור לשיעור היכולות משתפרות. כל אחד מתחיל מנקודה שונה ולומד בקצב שונה ובדגשים שונים. מרבית המתרגלים מדווחים שאחרי כמה עשרות שיעורים הרגשתם שונה לגמרי מבחינה זו של יכולתם להגן על עצמם ומבחינות נוספות.

ברמות הגבוהות מדובר בפיתוחה של אמנות לחימה אישית, בלתי-ניתנת לזיהוי. בתור התחלה היא מגוּונת מאד ולא ניתן לסווגה בדרכים מקובלות כ"אמנות לחימה קשה/רכה", כ"עוסקת בטווחים ארוכים/בינוניים/קצרים" וכדומה. תלמיד קונג-פו לאו-חו נחשף בהדרגה למגוון עצום של כלים, סגנונות וקונספציות לחימתיות שונות ועליו, בסיוע מוריו, למצוא את דרכו ולטפח אותה.

בהחלט, אך לא בהתחלה. לימודי אמנות הלחימה כוללים קרבות מגוונים ברמות עצימות שונות, בכל קשת העוצמות, החל מהקרבות העדינים ביותר (ללא מגע כלל), דרך רמות שונות וסוגים שונים של מגע ועד לגרסאות היותר "חזקות" של מה שמכונה "פול קונטקט". תהליך הכניסה לקרבות "חזקים" יותר ויותר הינו הדרגתי מאד ונמשך זמן רב מאד, מפני שלא מגיעים לסוגים אלה של קרבות לפני שיכולים להתמודד איתם היטב, ליהנות מהם ולהפיק מהם תועלת רבה.

בחלק מהקרבות. קיימים סוגים שונים של קרב. בחלקם משתמשים במיגון בהתאם לצורך ולסוג הקרב. לדוגמה: כפפות איגרוף, מגן שיניים, מגן ראש וכדומה, בהתאם למה שנדרש. מרבית סוגי הקרב בראשית הלימודים הינם עדינים מאד ואינם כרוכים במיגון מיוחד.

אפשר למצוא כמה וכמה מאפיינים, ביניהם ניכרים:

נטיה ליצירת תהליכי ריפוי והעצמה נעימים עבור המועצם/מטופל.
נטיה לשימוש ב"כלי-גישה" פשוטים ונגישים שזמינים בכל מקום ("שיחה", לדוגמה, עשויה להיחשב ככלי-גישה פשוט ונגיש יותר מאשר "שיקוי" או "דיקור").
גיוון: אפשרות לבחור מבין גישות-אב שונות ודרכי-פעולה מותאמות, בהתאם למטרות ולצרכים.
איזון בין החומרים שעוסקים ב"טיפוח הבריאות העצמית" לבין החומרים שעוסקים ב"טיפוח בריאות הזולת", עם נטיה לראשון.
איזון בין החומרים שעוסקים ב"מעבר ממצב תקין למצב משופר" לבין החומרים שעוסקים ב"מעבר ממצב בעייתי למצב תקין", עם נטיה לראשון (העדפה ל"מניעה ושיפור" לעומת "התגוננות ותיקון").
אפשרות לגשת אל העבודה מתוך רמות שונות שלה, כגון נקודות שונות בסולם ה"סיבה-תוצאה" (גורם-סמפטום) ובכלל זה אפשרות לעבוד על מספר רמות כאלה בו-זמנית, כולל אפשרות לבנייה מחדש של "התשתית ההווייתית" על רבדיה השונים (התשתית הגופנית, התשתית הרגשית וכולי).

כשאת/ה תלמיד/ה מתחיל/ה, מלמדים אותך תלמידים מתקדמים יותר, כחלק מהלימוד שלהם עצמם, בהתאם להכוונותיו ולהנחיותיו המדוייקות של בן טל-שחר, שהינו איש-המקצוע המנהל כיום את הלימודים. חלק מהתלמידים לומדים כבר למעלה מעשר שנים ומהווים מדריכי קונג-פו בפני עצמם, עם קבוצות ואף בתי-ספר משלהם.

ודאי. זאת בדיוק הכוונה. כל אחד ואחת לומד/ת בקצב שלו/ה ובדרך שלו/ה ומפתח/ת את מערכת היחסים הייחודית שלו או שלה עם ה"קונג-פו לאו-חו", תוך טיפוחו של ידע זה ברמה, בעומק ובאופן האופייניים רק לו/ה.

הפורמט המירבי הינו חמש פעמים בשבוע. עם זאת, מעבר לכך שהוא כמעט ולא מאפשר לעשות שום דבר אחר באותה תקופה (הלימוד אמנם מספק אנרגיה רבה אך גם תובע תשומת לב ואנרגיה, כמו כל לימוד דומה), ניתן "לשחק" עם אינטנסיביות הלימוד גם בפורמט הרבה יותר צנוע, באמצעות שימוש באפשרויות התרגול הנוספות המהוות חלק מהלימודים וקיימות בכל אחד מהפורמטים.

לגמרי. קצב הלימוד איטי יותר (עד כמחצית) מאשר עם שני שיעורים שבועיים, אך הוא עדיין מהיר, נהדר ושלם. מספר השיעורים השבועיים קובע ממש כמו בכל נושא אחר, כגון שיעורי נהיגה. רוב התלמידים בוחרים ללמוד פעמיים בשבוע.

לא. לכל דרך יש יתרונותיה וחסרונותיה. לכל אחד מהמאפיינים הייחודיים של הלאו-חו יש יתרונות וחסרונות. בנוסף, אחד מהמאפיינים הבולטים של הלאו-חו הינו שאין זוהי כלל "דרך", אלא עזרה לתלמיד/ה לפסוע טוב ככל האפשר בדרך שלו/ה. זוהי אחת הסיבות לכך שקל מאד לשלב לאו-חו עם (כמעט) כל אמנות אחרת.

לא. הדאואיזם אשר מצוי לבו-לבה של הלאו-חו איננו בבחינת "דרך" אלא בבחינת "עזרה טכנית להולכים בכל דרך שהיא". עזרה זו מסייעת להולכים בדרך בה הם הולכים, אך היא לא אומרת באיזו דרך צריך ללכת, אף לא כיצד. לפיכך אין הנחיות "כיצד לחיות" או "באיזו דרך ללכת", אך יש תרגול המסייע לאדם להיות קרוב יותר למהותו הזוהרת וללכת היטב בדרכו-שלו.

לא. במקרים בהם מישהו מנסה להפוך את לימודי הקונג-פו ל"דת" שלו או אפילו ל"דרך חיים", הוא נאלץ לוותר על כך או להיפלט מן הלימודים, מפני שקונג-פו לאו-חו מצביעה על האדם הלומד אותה ולא על עצמה. היא מאפשרת את חייו המלאים והאמיתיים של אותו אדם – אין היא הופכת לחייו בעצמה. היא עוזרת לאדם מבלי להחליף אותו. היא יכולה לעזור לאדם למצוא את דרכו או להכיר בה אך לא להיות דרכו בעצמה. נסיון להשתמש בה כבדרך-חיים איננו מאפשר ללמוד אותה. היא מהווה יותר מעין סוג של שער להעמקת היכולות.

תשובה קלאסית לכך תהא: "חפש את מקורו בך", אלא שתשובה זו עשויה להישמע סתומה או מתחמקת, הגם שלאמיתו של דבר היא אחת מהתשובות המדוייקות ביותר שאפשר לספק על שאלה זו. הכינוי "לאו חו", במשמעות הספציפית של "נמר/טיגריס זקן וחכם", הוא כינוי אישי שאמן הקונג-פו חורחה גולדשטיין קיבל ממורו צ´ן צ´ין וון. בהמשך הפך כינוי זה לכותרת עבור חבילת-הכלים שאסף ושִכלל חורחה גולדשטיין ושמה של האמנות החדשה שהתפתחה אצלו. כיום בשמבאלה הכינוי "לאו-חו" משמש אותנו בעיקר במשמעות של "הקונג-פו האישי והמיוחד" שנוצר אצל כל מתרגל בהשראת כלים מקיפים מגוונים ביניהם ידע דאואיסטי עתיק שמכונה "ארבעת המימדים" שהיווה עבור חורחה גולדשטיין מקור השראה מרכזי לפיתוח הקונג-פו שלו.

מרבית הכלים פותחו במנזרים דאואיסטיים במרוצת אלפי שנים כחלק מנסיונות של נזירים לפתח את הווייתם וכן לרכוש מיומנויות צדדיות מועילות כגון כישורי הגנה עצמית, כישורי למידה, כישורי ריפוי וטיפוח הבריאות וכדומה. אנשים רבים לאורך ההיסטוריה היו מעורבים בהתפתחותה של מערכת כלים מפורטת זו, חלקם ידועים יותר (כגון "הבודהה", בודהידהרמה ואחרים) וחלקם ידועים פחות. חלק ממכלול כלים זה נאסף וקובץ בסוף המאה הקודמת על-ידי אמן הקונג-פו חורחה גולדשטיין, שגם טבע את הכינוי המודרני של ידע זה, "קונג-פו לאו-חו" – וכמובן שִכלל אותו והוסיף לו דברים רבים.

בדיוק. נלמדים כלים רבים לצורך בסיס, השראה ופיתוח יכולות גבוהות של מחקר ופיתוח מעשיים, מהירים ואפקטיביים, אולם מעבר לכך, הלומד בעצם יוצר את האמנות שלו בעצמו, בעזרת כלי-יצירה בלתי-מוגבלים כמעט, שרק הולכים ומשכללים ככל שהוא מתקדם. קונג-פו לאו-חו הינה מעין "מחולל יישומים" של אמנויות קונג-פו אפקטיביות. אמנות ייחודית זו תמיד נוצרת מחדש אצל כל לומד, בהכילה מרכיבים ייחודיים ומקוריים. אפשר להתייחס לקונג-פו לאו-חו כאל אמנות חלקית ובלתי-שלמה המתפתחת לפי משאלותיו של הלומד אותה ועם זאת היא שלמה ומושלמת באופן נדיר. היא מהווה מעין סוג של מדע או מחקר אובייקטיבי המתפתח אצל מי שלומד אותה ומאגדת את מכלול אמנותו בנסיון לאפשר לו להרקיע שחקים לרמות חדשות בכל נושא מבוקש, לפי צו לבו.

במסלול מרתק: במהלך שנות השבעים של המאה ה-20 למד חורחה גולדשטיין, אמן לחימה ארגנטינאי ממוצא יהודי, קונג-פו מעמיק ונרחב מאת שני מורים סינים בדרום אמריקה: מאסטר צ´אן סי צ´ונג (Chan Si Chung) ומאסטר צ´ן צ´ין וון (Chen Chin Wen). הראשון לימד אמנות לחימה סינית בשם "אגרוף אדום"; השני לימד דאואיזם מעשי ומעמיק מאד בעל יישומים לחימתיים, בריאותיים ועוד, בשם "ארבעת המימדים". השושלת של כל אחד מהם מצביעה על שני מקורות עתיקים: מנזר "שאו-לין" ובית-ספר דאואיסטי בשם "גו-טנג". בנוסף למד חורחה לעומק אמנויות לחימה שונות ממגוון מקורות ביניהן נין ג´וטסו (דאן 5 אצל מאסאקי האצומי), איגרוף מערבי ואחרות, תוך שכל אלה סייעו לו לגבש ולהבין את הקונג-פו שלו. חורחה איגד את מה שלמד בצורה קוהרנטית ומסודרת והעביר זאת הלאה בגרסה משודרגת ככל האפשר ובד בבד המשיך להתקדם בכך בעצמו. יצחק מזרחי הישראלי היה אחד מתלמידיו בדרום-אמריקה ובשובו ארצה הוא העביר את הידע לשלושה אנשים נוספים שאחד מהם, בן טל-שחר, ייסד את "שמבאלה".

בישראל יש כרגע מקום אחד נוסף מלבד שמבאלה שבו ניתן ללמוד קונג-פו לאו-חו: www.OurKungfu.co.il. בנוסף, ניתן ללמוד יסודות מתוך הלאו-חו באופן פחות רשמי עדיין, על-ידי תלמידי שמבאלה שמלמדים קונג-פו באופן פרטי או בקבוצות, חלקם ברמה גבוהה! מדובר בתלמידים ותיקים (חלקם לומדים מעל עשר שנים) שמצויים בפרקים הראשון או השני של הלימודים ועל-כן עדיין אינם יכולים ללמד קונג-פו לאו-חו באופן רשמי, אך הם יכולים ללמד רכיבים משמעותיים מתוך מה שלמדו. בנוסף, אפשר ללמוד לאו-חו במקומות שונים בעולם. ידוע לנו כרגע במיוחד על אפשרויות בדרום אמריקה ובספרד ובקולומביה, בדגש אמנות הלחימה. לא ידוע לנו על אפשרויות במזרח הרחוק, אם כי אין פירוש הדבר שאין. לימודי הלאו-חו אינם זהים בכל המקומות. הם עשויים להיות דומים יותר או פחות, בהתאם למטרות ולקווים המנחים בכל מקום ומקום. לדוגמה, אפשר שבמקומות שונים יינתן דגש שונה ללימודי אמנות הבריאות, הלחימה, שכלול היכולות, הדאואיזם, ההתפתחות-העצמית וכדומה.

בטח! ודאי שחודש אחד זה הרבה יותר מכלום. אמנם אין לצפות לרכישת יכולות מרחיקות לכת כתוצאה משמונה שיעורים (או ארבעה שיעורים, במידה ומדובר בפורמט של פעם בשבוע), אך בהחלט אפשר לצפות להרבה יחסית למספר השיעורים. לעתים קורה שכבר בחודש אחד של לימודים רוכשים ידע וחוויות שעשויים להישאר איתנו שנים רבות.

קרוב לודאי שאף אחד לא יכול לענות על זה במקומך, אולם אפשר לציין בהקשר זה כמה דברים מעניינים למדי; הנה שניים מהם:
1. בשמבאלה לא ניתן לשלם ליותר מאשר חודש אחד מראש, כך שתמיד על התלמיד/ה לשקול באם רצונו/ה להמשיך לחודש נוסף.
2. קיימים נושאים שבדרך כלל מוטב לא להתחיל ללמדם כלל, מאשר להתחיל ללמדם בחוסר רצינות.
מנקודת המבט של בית-הספר אין כל בעיה לקחת את החוג "באיזי" ו/או לבוא מלכתחילה "רק" לתקופת לימודים קצרה.
ללמוד קונג-פו במשך שלושה חודשים, לדוגמה, עשויה להיות מתנה אדירה ומופלאה לכל החיים.

קרוב לודאי שאין כל בעיה. מבחינת השילוב עם חומרים אחרים, לאו-חו נועד מלכתחילה להשתלב עם כל דבר, לתמוך בכל דבר ולהעצים כל מיומנות ואומנות שכבר קיימת בך, מבלי לסתור אותן. עם זאת, במידה ורצונך לשלב לימודי לאו-חו עם לימוד שיטות "בררניות" במיוחד, יתכן שכדאי להתייעץ תחילה עם מי שמלמד/ת אותך שיטות אלה.

בדרך כלל כן. מורים לאמנויות לחימה, לאמנויות תנועה, לאמנויות ריפוי וכדומה, כמו גם אנשים בעלי רקע עשיר בתחומים אלה ודומיהם, מדלגים בדרך כלל מבעד לפרק הראשון, פרק "יסודות הקונג-פו", מהר בהרבה מתלמידים אחרים; ובחדווה רבה. תלמידים ללא רקע נזקקים לפעמים לשנים רבות בכדי ללמוד את הפרק הראשון, "יסודות הקונג-פו", אולם יש לציין שהפרק "יסודות הקונג-פו" הינו מלא ושלם בפני עצמו וניתן להעמיק בו במשך שנים מתוך שביעות רצון וסיפוק מלאים ולפתח בסיועו מגוון של מיומנות מופלאות, אף מבלי לצרף פרקים נוספים לעבודה.

כן, מאד. לאורך השנים למדו אצלנו מגוון של מורים לאמנויות לחימה, מטפלים, מורים למדיטציה ולתנועה ועוד, בכדי להעשיר את הידע שלהם ולהרחיבו. ולעתים גם סתם בשביל הכיף... הדבר מאד מומלץ ולימודי הלאו-חו אינם מתנגשים עם אמנויות מופלאות אלה – להיפך, הם תומכים בהן ומעצימים אותן. ואכן, חלק מהלומדים לאו-חו הינם מורים לאמנויות לחימה כאלה או אחרות, מטפלים בכירים וכדומה.

בהחלט כן. גם אם יצירתיות ועצמאות הינם ערכים בולטים ומפותחים בלאו-חו, הדרישות לפיתוחן הינן הדרגתיות ומתחשבות. בלימודי לאו-חו אכן תידרש/י לפתח יצירתיות ועצמאות, אולם אך ורק בקצב שלך. זהו עוד אחד מהמאפיינים הבולטים בלאו-חו: האפשור לתלמיד/ה להתקדם בקצב שלו/ה.

יש קשר חלקי. "לאו חו" במקרה שלנו משמעותו "נמר זקן וחכם" ויש לו קשר חלקי בלבד ל"קונג-פו בסגנון הטגריס". המונח "לאו חו" בסינית מתורגם בדרך כלל כ"טגריס" ולפיכך מהווה גם את שמם של אמנויות לחימה סיניות בסגנון הטגריס.

אין לנו תשובה מלאה. אנחנו מכנים זאת כך בין היתר מפני שהתרגלנו לכנות זאת כך ומפני שמאסטר חורחה גולדשטיין מכנה זאת כך. חורחה סיפר שאחד מהדברים שהשפיעו עליו לכנות את הידע הזה בשם "לאו-חו" במשמעות מיוחדת זו, היתה העובדה שמורו הראשי, צ´ן, נהג לכנות כך את חורחה עצמו, במשמעות של "נמר זקן וחכם", הגם שחורחה היה צעיר באותה עת.

לא בהתחלה. כדי להתחיל ללמוד קונג-פו לאו-חו אין צורך "להביא מהבית" כושר גופני מיוחד, שכן הלימודים מפתחים בהדרגה ובנינוחות את כל הדרוש עבורם. בפרק הראשון עוסקים, בין היתר, בפיתוח הדרגתי והרמוני של כושר גופני מגוון ורב תכליתי השימושי לכל מטרה, כמו גם יכולת גופנית ייעודית ללימודי אמנויות הלחימה. בפרק השני מפתחים בהדרגה וביסודיות כושר גופני גבוה מאד, מאוזן, המורכב ממספר רבדים שונים המשלימים זה את זה.

לאו דווקא. מבחינת התרגולים הפיזיים אין התייחסות לעיצוב-הגוף. קונג-פו לאו-חו עוסק בשלושה תחומים שאף-אחד מהם לא נוגע ישירות להרזיה, חיטוב וכדומה.
במישור הגופני, הגוף נעשה בריא יותר, קליל יותר, גמיש יותר, חזק יותר וכן הלאה, תוך שנרכשות מגוון יכולות גופניות משופרות כגון קואורדינציה, דיוק, זריזות, שיווי-משקל ורבות אחרות, אולם אין אף תרגול שמכוון לעצב את הגוף מבחינה חיצונית.